הרי את מקודשת לי ! באמת ?!?

היא התקשרה אליי מהוססת ,בהחלטה של רגע, בהפסקת הצהריים בעבודה.

בקול רועד ניסתה לומר לי כי היא לא רוצה להתגרש …

 

בעדינות ובסבלנות הקשבתי לשברי המילים הספוגות בדמעות שפרצו כבר

במשפט השני.

מבין השברים חילצתי את העובדות: נשואים 4 שנים, לפני הנישואין הוא היה

מקסים, מנסים להיכנס להריון כבר 4 שנים, עוברים טיפולים, כלום לא מצליח,

הוא לא מפסיק לקטר,להעיר ולפגוע בה כל-כך..

 

 

היא לא רוצה לעזוב , היא רוצה לנסות להסתדר איתו ,לדבר איתו ,להסביר לו שלא

טוב לה, שהוא משפיל אותה אבל הוא לא מקשיב – בכל פעם שהיא מתחילה

להעלות את הנושא או לשתף אותו ברגשותיה הוא מיד נסוג ותוקף חזרה,מפנה את

החיצים לכיוונה, גורם לה להרגיש שהיא לא בסדר.

ומה היא בסך הכל ביקשה ?? שיאהב אותה כמו שהבטיח,שיכבד אותה.

האם זה יותר מידי ? אז למה התחתן איתה בכלל ?

 

ומה המשמעות של כל זה ?

 

מה החשיבות של הקידושין אם היא מרגישה כמו סמרטוט רצפה ??

 

בזמן שהקשבתי לדבריה התנגנה לי בראש שורה משיר מוכר שכתב עופר בשן

המוכשר: " לכל הכלות מסתירים את העינייים, זוגות זוגות טובעים במבול "

ולא יכולתי שלא לחשוב :כמה נכון !!

 

משפט אחד שמצליח להגדיר במדוייק בעיה כאובה שצברה תאוצה בעשור האחרון.

אם בעבר ציפתה כל אישה להיות הכינור השני בבית, כפופה לרצונו של בעלה,

להיות לו לעזר, לשמור את כל כבודה פנימה הרי שכיום הציפיות הן שונות.

נשים מכל המיגזרים השכילו להבין שמעמדן שווה לזה של הגבר ובהתאם להבנה

המחודשת החלו לעמוד על דעתן ועל רצונן לקבל יחס מכבד.

לא עוד אישה על תקן עוזרת בית, מטפלת בילדים שנדרשת גם להיות רעיה אוהבת

וחייכנית תמיד נעדרת רצון חופשי,ובנוסף – מפרנסת שניה.

 

נשים דורשות ובצדק רב להשיב את כבודן הרמוס. והיא היתה אחת מהן.

כשנרגעה מעט ניסיתי לברר מהו בדיוק רצונה.

 

אומנם כבר בראשית שיחתנו קבעה נחרצות שאינה מעוניינת להתגרש ,אבל אם

המצב הוא כל כך בעייתי ופוגעני עבורה כפי שתיארה והיא אינה רואה כל אפשרות

לשינוי מצידו, להקשבה, להתחשבות בה וברגשותיה –

 

האם היא מעוניינת באמת להישאר נשואה לו ?

 

האם זהו האדם שהיא בוחרת שיהיה אבי ילדיה ??

 

(ולעצמי חשבתי – אולי העובדה שלא הצליחו להביא ילדים היא סימן ?!)

 

לדעתה,כפי שהסבירה לי, אם מישהו בעל סמכות ידבר איתו הוא עשוי להקשיב

ולהסכים לנסות לשנות את דרכו הפוגענית.

היא ביקשה שיקשיב לה ,שישמע את כאבה, וזאת ,הרגישה – לא תוכל לעשות

לבד, היא צריכה שיהיה נוכח מישהו נוסף שיתווך ביניהם ,שיאפשר להם למצוא

את הקו המחבר.

 

 

סוכם על פגישת גישור זוגי שלא למטרת גירושין אלא לשם עריכת הסכם לשלום

בית בו יפורטו כל ההסכמות אליהן יגיעו הצדדים באשר לדרך ניהול חייהם

המשותפים כזוג נשוי,הסכם שבבסיסו שמירה על כבוד הדדי.

 

הסכם שמקדש את החיבור ביניהם,את האיחוד המחודש שלהם,והפעם- ללא

טבעת אך עם מילה של כבוד.