סרבנות גט – החטא ועונשו

החלטה חד צדדית על סיום הנישואין מובילה לא אחת לתגובה שלילית מהצד הנגדי.

הסיבות הן מגוונות:

1. פחד מהשינוי הצפוי
2. אי-ודאות באשר להשלכות בהיבט הכלכלי
3. אי-ודאות ביחס להתנהלות המשפחתית החדשה
4. חשש מפגיעה ב"מעמד החברתי" – מה יגידו השכנים ?!
5. תחושה של בגידה/עלבון
6. תחושה של כעס ולעיתים גם רצון לנקמה ו"הענשה" של הצד המבקש לסיים את הנישואין

 

מכיוון שקשר של נישואין ובייחוד נישואין, שלוו בניהול חיי משפחה לאורך שנים וכללו גם גידול
ילדים משותפים, הוא קשר משמעותי ביותר בחייו של כל אדם הרי שסיומו מוביל בהכרח
לתגובה ריגשית עזה של "שמיטת הקרקע" ו  "ניפוץ סדרי עולם".

וזאת, יש לציין – גם לצד המבקש לסיים את הנישואין למרות ,שמקובל לחשוב ,שצד זה כבר
"בשל נפשית" לשינוי על השלכותיו.

לכן, מובן שיתעוררו חששות באשר למצב החדש שנוצר, ובעיקר- בצד שלא ביקש להתגרש
והופתע מהדרישה.

בטוחני,כי מוסכם על כולם,שפרידה ראויה היא פרידה בהסכמה תוך שימת דגש על כבוד הדדי,
הגינות, הימנעות מפגיעה בצד השני ועל מציאת הסדרים שבבסיסם טובת הצדדים, ובראשם –
טובת הילדים המשותפים.

אך,ישנם מקרים,שמתוך סערת הרגשות שמעורר משבר הנישואין העמוק אין באפשרות הצד,
שאינו מעוניין בשינוי מצבו האישי, להפעיל שיקול דעת ואזי הוא בוחר בהטחת אשם בצד הנגדי
וביצירת סחבת ועיכובים המונעים בפועל את סיום הנישואין בסידור גט וזאת מתוך רצון לנקמה
ול- "הענשת" מבקש הגט.

במקרים לא מעטים נמשך העיכוב שנים לא מעטות.  

מקרים כאלה הם כר פורה לתביעות המוגשות לבתי המשפט לקבלת פיצוי כספי מ –
"סרבן/נית הגט".

 

תביעות לפיצויים בשל סרבנות גט הוכרו בפן החוזי,הנזיקי וכן לאור הפגיעה בזכות יסוד
המוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו בהיותה פוגעת באוטונומיה של האדם ובחירותו.

 

בפסק הדין שנתן בתמ"ש (ת"א) 23849-08-10  (מיום 9/10/11) הגדיר כבוד השופט
ארז שני את המושג "חוזה משפחתי" וניתח את מאפייניו והשלכותיו:

 

"החוזה המשפחתי כולל בתוכו פרקים שונים, חלקם כתובים כנובע מטיב ההתקשרות (למשל
כתובה  או חוזה הנישואין שבשריעה) חלקם כתובים מכח רצון הצדדים (הסכם יחסי ממון
לדוגמא),חלקם …כתובים בספר החוקים או בדין האישי, חלקם מובנים מאליהם כך שאינם
צריכים כתב,וחלקם נלמדים או נעשים ספציפית למשפחה ספציפית,לפי נסיבות החיים."

 

תמיכה לדבריו מצא כב' השופט שני בדברי כבוד השופט הנשיא ברק בע"א 5258/98
פלונית נ' פלוני : 

"דיני החוזים בישראל אינם נעצרים על סף הבית המשפחתי. המשפט אינו שולל
תוקף משפטי מחוזים (אף חוזים משתמעים) המבוססים על אדנים רגשיים והנוצרים
בנסיבות אינטימיות בין-אישיות".

 

 

וכן,בפסק דינה של כבוד השופטת מימון בתמ"ש (י-ם) 24760/08  ש.ב.ר. נ' ר.ר. בו
קבעה:

"כאשר בני זוג מחליטים להתחתן הם מטילים על עצמם מערכת של זכויות וחובות …
בעשייתם פעולה משפטית האוצרת בחובה מערכת של חובות וזכויות,סוככת עליהם
מטריית חובת תום הלב ופעולה בדרך מקובלת הקבועות בסעיף 61(ב) לחוק החוזים
(חלק כללי) …כך או כך, הן אם נקודת המוצא הינה כי נישואין מהווים חוזה והן אם
נקודת המוצא היא כי נישואין הינם התחייבות אשר לוקח על עצמו הבעל,או גם האישה,
מכל מקום תחול חובת תום הלב …

זאת אף ביתר שאת נוכח כך שבין בעל ואישה יחסים מיוחדים,יחסי קרבה,יחסים רגישים,
כאשר על כל אחד מבני הזוג מוטלת חובה לנהוג כלפי האחר בכבוד, בהגינות ובהתנהגות
המאפשרת לבן הזוג ניהול של אורח חיים תקין וסביר".

 

 

בהמשך דבריו מנה ופירט כבוד השופט שני את הכללים שנתגבשו בפסיקה לעת גירושין
ואלו עיקריהם:

 

א.  כדי שיחוב אדם בפיצוי בשל סרוב ליתן גט, בין בשל הפרת החוזה המשפחתי ובין בעוולה
     שמקורה בדיני הנזיקין,אין הכרח שבית הדין הדתי יחייב את המסרב במתן או בקבלת
     הגט.

     מספיקה המלצה להתגרש או אפילו מסקנה כי אין סיכוי לשלום בית (ראו תמ"ש  (ת"א)
     24782/98 נ.ש. נ' נ.י, מפי כב' השופטת,כתוארה אז, סגנית הנשיאה טובה סיון).

 ב.  סרבנות גט היא הפרה של זכות יסוד המוגנת בחוק יסוד כבוד האדם וחרותו.

 ג.  אדם המשדל את חברו לסרבנות גט יכול לחוב בעצמו בנזיקין (תמ"ש (י-ם) 22158/97
      מ.ט נ' מ.ט, מפי כב' השופט מנחם הכהן).

 ד.  נזקי סרבנות גט הם בני פיצוי (בג"צ 2123/08, פלוני נ' פלונית,תק-על 2008(3) 145).

ה. "כל אישה, כל אדם, זכאים לכתוב את סיפור חייהם כרצונם ועל-פי בחירתם – כל עוד
     אין הם פולשים לתחומו של הזולת – והיא האוטונומיה של הרצון החופשי. כי ייכפה
     על אדם ללכת בדרך שלא איווה ללכת בה, תיפגע האוטונומיה של רצונו החופשי"
     (ראו ע"פ 115/00 טייב נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(3) 289, כפי שהובאו על ידי כב'
      השופט הכהן בהלכת מ.ט, שם).

ו.   לחלוקת הרכוש בין בני זוג אין,ולא צריך להיות, קשר לביצוע הגט או למתן הסכמה
     להתגרש,על אחת כמה וכמה כאשר התביעה הרכושית מתנהלת בפני ערכאה אחת
     (בית המשפט למשל),ונושא הגירושין נדון בפני ערכאה אחרת (בי"ד דתי) (דברי כב'
     השופט מ. הכהן, בהלכת מ.ט. בסעיף 67 לפסק הדין).

ז.   לא רק הסרוב מצד גבר ליתן גט הוא בר פיצוי, אלא גם סירובה של אשה לקבלו
     (תמ"ש (י-ם) 21162/07 פלוני נ' פלונית, מפי כב' השופט מנחם הכהן).

ח.  את המועד ממנו מחשבים את היווצרות הזכות לפיצוי אין תוחמים ליום בו פסק בית
     הדין דבר חיוב או המלצה ליתן גט (תמ"ש (י-ם) 21162/07,שם), אלא דווקא מן
     המועד בו נדרש אדם להסכים לסיומו הפורמלי של הקשר וסרובו לא היה תם לב,
     סביר או זהיר דיו (תמ"ש (קריות) 44-04-09,כב' השופטת מרינה לוי).

ט.  וכלשונו של כב' השופט בן ציון גרינברגר ב-תמ"ש (י-ם) 6743/02 כפי שהובא ע"י
     כב' השופטת לוי:

    " במה שונה הנזק שנגרם לאישה לפני החיוב של בית הדין בהשוואה לנזק שנגרם
      לה לאחר מכן? "

י.  בבוא בן זוג ליישם זכויותיו הדיוניות, עליו לנהוג כדרך שאדם סביר ונבון היה נוהג בכל
    הנוגע להפעלת אותן זכויות,בתום לב ובדרך מקובלת, כפי שאדם הגון וסביר היה נוהג
    במקומו (ראו בר"ע 305/80 שילה נ' רצקובסקי, פ"ד לה(3) 449).

 

 

אל הסוגיה נמצאה התייחסות גם בספרות המשפטית.

 

במאמרו "ברצוני להתגרש ומייד! על  ההסדרה האזרחית של הגירושים" עיוני משפט כ"ח
(2005-2004) כותב פרופ' שחר ליפשיץ על הזכות להתנתק מקשר זוגי ומבהיר את דעתו ,
כי זכות זו צריכה להיות חלק מהתפיסה הערכית החברתית:

   "  שיקולים ערכיים מדגישים את הזכות הליברלית להתנתק מן הקשר הזוגי …כחלק מן
      האופי האינדיווידואליסטי ומן החשיבות המוענקת לאוטונומיה של הפרט, הליברליזם
      דורש חופש התנתקות מקשרים וממסגרות.

 

      לפיכך זכות ההתנתקות ( the right to exit ) … מוצבת בהקשרים רבים כזכות-יסוד.
      יישומה של צורת חשיבה זו להקשר הזוגי משמעותה שעולם משפטי ליברלי-
      אינדיווידואליסטי חייב להכיר גם בזכות להתנתק מן הקשר הזוגי ".

 

 

במאמרם "על אחריותם בנזיקין של סרבני גט",עיוני משפט כ"ח, חוברת 3,קבעו המלומדים
קפלן ופרי ש:

    "  אין ספק כי אדם ,שאשתו מבקשת לבטל השותפות עמו ,ולהתחיל בחיים חדשים
       בלעדיו (עם או בלי אדם אחר) יכול לצפות שהימנעותו ממתן גט תגרום סבל רב..
       קיומו של זדון מעיד – בדרך של קל וחומר – על קיומה של צפיות…".

 

ב- תמ"ש (משפחה- ת"א) 54410/09 פלוני נ' פלונית (מיום 30.5.11) ניתח כבוד השופט
נפתלי שילה את האופציות האפשריות לפגיעה באוטונומיית הפרט בעקבות סרבנות גט:

"האחת : פגיעה בסטטוס מהבחינה השלילית – אי יכולתו של אדם להתנתק מקשר בו איננו
             מעוניין.

השנייה : פגיעה בסטטוס מהבחינה החיובית- פגיעה ביכולתו של אדם לשנות את הסטטוס
             שלו לנשוי בקשר חדש.

השלישית: פגיעה מוחשית מעבר לפגיעה בסטטוס , לאור העובדה כי הסירוב של בן זוגו
               להתגרש פוגע ביכולתו בפועל של אדם לחיות בקשר זוגי חדש או ללדת ילדים
               נוספים (לדוגמא ,כאשר הילדים יחשבו כממזרים)."

 

וסיכם כבוד השופט שני את הדברים בהבהירו, כי :

 

"התנהגותו של צד לחוזה המשפחתי תפורש לאור לשונו של סעיף 35 לפקודת הנזיקין,
ובכלל זאת חובת זהירות שיש לכל בעל דין כלפי חברו, למנוע הימנו נזק מיותר."

והוסיף והעיר,כי הדברים האמורים יפים בשינויים המחייבים:

 "גם לעניין דרך הפעלת הליכי הוצאה לפועל, או חמיקה מהם, לעניין דרישת וקבלת דמי
  מזונות, לעניין מחלוקות על משמורת וסדרי ראיה,גם לעניין מתן הסכמה לפרוק השיתוף
  ברכוש ,גם לניהול אין קץ ללא צורך של הליכים משפטיים המגעת כדי נגישה."
 (ראו ע"א 243/83 עיריית  ירושלים נ' אלי גורדון,לט (1)113)

 

לאור כל האמור לעיל, אין ספק כי פרידה בהסכמה היא הדרך הבטוחה והראויה לסיום
הנישואין ולהימנעות מפגיעה בכל הגורמים המעורבים.

 

 

פרידה בהסכמה = פרידה חכמה