כעו"ד ייצגתי אותם בעניינים שונים.

עם הזמן נהיה הקשר קרוב יותר.

ובכל זאת,הופתעתי כשביקשו לתאם פגישה לשם הסדרת גירושין לאחר 40 שנות נישואין.

כזוג נעים ההליכות והמוסרי שהכרתי בחרו להיפרד בצורה מכבדת ונטולת מאבקים.

הואיל ושניהם היו כפסע לפני יציאה לפנסיה והואיל ובשנים האחרונות ניהל הבעל לבדו את
העסק שרכשו היתה חלוקת הרכוש ביניהם לרבות זה העיסקי הסוגיה המרכזית.

מכיוון שלזוג החביב ילדים בגירים שחלקם נשואים ובעצמם הורים לילדים היתה חשובה
לצדדים שמירת הקשר המשפחתי החם גם לאחר הגירושין.

לשם כך, נדרשה רמה גבוהה של הגינות והתחשבות הדדית, או כפי שהיטיבה לתאר זאת
האישה כשאמרה לי במהלך שיחה עימה :

"זה מה שאני אוהבת בך ! את יודעת מהן הזכויות של כל צד אבל את גם רגישה.

לכן, מה שאני אגיד לך את תביני ותדאגי לטובתי, אבל תמיד תיראי גם את הצד השני
ותעני לי. כך אני יודעת שאני יוצאת הגונה ,אך שהגונים גם איתי ."

באותו המקרה, האישה, אשר בשל מצב בריאותי נמנעה ממנה עבודה בשנים האחרונות
ביקשה להבטיח את מחייתה לאחר הפרידה ולכן ביקשה שלא למכור את העסק בשלב הזה,
ובמקום- לקבל מידי חודש מחצית מהכנסות העסק השוטפות.

ההימנעות ממכירת העסק בשלב הפרידה אותרה כאינטרס הדדי שכן לא הבעל ולא האישה
היו מעוניינים או מסוגלים לרכוש את מחצית העסק ושניהם שאפו להמשיך וליהנות מהכנסה
חודשית יפה גם לאחר הפרידה.

ואולם,הבעל,שעבד לבדו בעסק שנרכש מכספים משותפים,ביקש להכיר בכך בעת חלוקת
ההכנסות מהעסק ,ובהתאם- לקובעה באופן לא שווה.

כמו כן, בהיות ההסכם צופה פני עתיד נתבקש גיבוש הסכמות גם ביחס לחלוקת הרכוש
העיסקי המשותף במצב בו הבעל יפסיק לעבוד ויבקש למכור את העסק.

במקביל, ביקשו הצדדים לדאוג למגורים ראויים לכל צד לאחר הפרידה.

כידוע, בעת פרידה נערכת חלוקת הרכוש המשותף בין הצדדים.

משמעות חלוקת הרכוש היא ירידה ברמת החיים עבור כל צד.

מכיוון שממילא לא היה בידיהם רכוש רב למעט הבית והעסק נאלצו בני הזוג, שכבר עברו
אי- אלו אתגרים בחייהם המשותפים, להתמודד עם אתגר חדש ולא פשוט.

בנוסף, ביקשו הצדדים למצוא דרך אשר תבטיח את מחוייבותם ההדדית למתן סיוע-הורי
לילדים המשותפים גם בעתיד.

זאת, בהתחשב בסיוע שכבר ניתן לילדים בעבר מחד, ומאידך- בהתחשב במתנות/ירושות
שהכניס כל צד ממשפחתו הגרעינית ל -"כיס המשפחתי המשותף" לאורך השנים.

בסופו של יום, הוכיחו בני הזוג,שתקשורת פתוחה וכבוד הדדי הם הבסיס להבנה הדדית
גם כאשר כבר לא קיימת התאמה זוגית, ושעם חשיבה יצירתית ועבודת ניסוח עדינה ניתן
להגיע להסכמות משותפות אשר יבטיחו את טובת שני צדדים.

כי בחיים חשוב לעיתים לסגור מעגל,אך חשוב לא פחות איך להתחיל אחד חדש ..

הפוסט שני צדדים למטבע הופיע ראשון בעו"ד מור אנגל מזור

מנשוא.

"הוא עזב את הבית!! " פתחה נסערת "הוא אמר שהוא רוצה להתגרש…. מה

עושים?? " המצוקה נראתה גלויה על פניה הכואבות.

"אולי יש לו מישהי אחרת ולכן החליט לעזוב … הוא תמיד שקט ולא מספר מה

עובר עליו !! … ואולי הוא רק מבולבל ? אולי עוד יחזור ? ? "

הבנתי שהמבוכה והבלבול שולטים במחשבתה כעת,אך יש תקווה בליבה.

"אם את חושבת שיש אפשרות לשפר אולי כדאי שתשוחחי איתו ותבררי אם הוא

מעוניין לנסות לשקם את הנישואין" הצעתי.

" הוא לא רוצה. הוא היה מאוד החלטי "  -ענתה בחדות.

"אז מה? אני חייבת ? הוא יכול להכריח אותי להתגרש? " שאלה בהתרסה.

" על פי ההלכה היהודית מתחתנים מתוך רצון הדדי וגם מתגרשים מתוך רצון

והסכמה .אם אין הסכמה על הצד המעוניין להתגרש להוכיח לדיינים בבית הדין הרבני

שיש עילה לגירושין, וגם אז לא יינתן גט שלא מרצון " הסברתי את המצב ההלכתי –

משפטי.

" עילה לגירושין ? איזו עילה יכולה להיות לו ? לא בגדתי בו,ילדתי ילדים,טיפלתי

בהם, בישלתי,ניקיתי,מה לא טוב ? " שאלה.

" זה נשמע טוב מאוד. השאלה מה הוא יטען… איך יראו הדברים מנקודת 

מבטו …" הקשיתי.

" מה הוא יוכל להגיד ? שצעקתי עליו ? לפעמים אנשים כועסים,אז מה ? לרדת

לקטנות ? להתחיל ללכלך סתם כך ? ומה עם כל הטוב שהיה ? וכל מה שעשינו

ביחד? ה-כ-ל יישכח ?!? " ניתחה בקצרה,אך בדיוק רב,את המצב אליו נקלעים

זוגות כה רבים דווקא מתוך ניסיון לשקם את חייהם האישיים.

הנהנתי. צודקת,אין מה לומר.

" לא !! אני לא מוכנה שהחיים הפרטיים של המשפחה שלי יהפכו לביזיון! "

"נכון, לא הכל היה מושלם,יש לנו דעות שונות בנושאים שונים היו כעסים ואפילו

צעקות וריבים אבל זה לא אומר שמישהו מאיתנו הוא אדם רע ואני לא מוכנה

להתחיל במאבק שייפגע בכולם. אנו בסך הכל בני אדם. עשינו מה שידענו,הבנו

ויכולנו ולא מתוך כוונה רעה" .

"אם הוא רוצה להתגרש אני לא יכולה ולא רוצה למנוע זאת ממנו. צריך שניים

לזוגיות ובטח שצריך שניים לנישואים. מקובל עליי שאנשים משתנים עם השנים

וייתכן גם ששוני שלא הבחנו בו בתחילת הקשר או שלא היה מורגש התחדד

ובלט במהלך השנים, אבל הוא צריך לחשוב על הילדים הוא לא יכול להיעלם

סתם כך".

"את חוששת שייעלם?" ביררתי.

" האמת שלא, אבל איך נחליט על מה שנחוץ לילדים? אנו חייבים לפנות לבית

משפט בשביל זה? תראי,אני לא מוכנה להתחיל לזרוק כסף על הליכים משפטיים

ארוכים ומיותרים ובטח שאני לא מתכוונת לגרום לריחוק ביני לבין אבי ילדיי,הרי

אנחנו נמשיך להיות ההורים שלהם גם אחרי שנתגרש" היא הביטה בי במבט

מודאג.

" לא, זו לא חובה. אם הצדדים מגיעים להבנות ומגבשים הסכמות משותפות הם

יכולים לחתום על הסכם גירושין מפורט הכולל את כל הפרטים הנוגעים הן לילדים

והן לחלוקת הרכוש המשותף ואז לפנות לבית המשפט בכדי שייתן תוקף פסק דין

להסכם אליו הגיעו. עם הסכם הגירושין המאושר פונים הצדדים לבית הדין הרבני

ומבקשים במשותף לקבוע מועד לסידור הגט" הסברתי.

" ואם אנו לא נסכים על גובה המזונות ? ואם לנו לא מתאים שאבא יבוא רק

פעמיים בשבוע לראות את הילדים ? אנו מוגבלים להחלטות שבית משפט קובע

בדרך כלל ? אני שמעתי מה קורה עם האימהות הגרושות שכל הנטל נופל

עליהן,אני לא מוכנה לזה וגם בעלי הוא אבא נפלא שמאוד אוהב את הילדים

שלו,הוא לא יסכים לזה".

" זהו בדיוק היתרון של הליך הגישור לגירושין בו הצדדים מעלים בצורה

פתוחה, נעימה ונינוחה את המחשבות, החששות,הרצונות והצרכים שלהם. כל

צד שומע מה חשוב לצד השני וביחד מגבשים הסכם שמתאים לשניהם ואשר

מאפשר שיתוף פעולה מיטבי ביניהם גם בעתיד" הסברתי בקצרה.

" כן,זה מה שאני רוצה ואני חושבת שגם לבעלי זה יתאים. את יודעת, כשרק

התחתנו הבטחנו זה לזו,שאם זה ייגמר – נגמור את זה יפה" חייכה.

חייכתי גם אני.

אין ספק, שאם אנשים נשארים נאמנים לעצמם ומסרבים לתת למחלוקות

להשכיח מהם ערכים בסיסיים של הגינות,צדק וכבוד הדדי הם יבחרו

באלטרנטיבה המתקדמת לסיום הנישואין.

הם יבחרו להתגרש בהסכמה ,והם הראשונים שירוויחו מכך.

– כל הזכויות שמורות ל:מור מזור,עו"ד ומגשרת.

  עלילת הסיפור והדמויות הנזכרות בו,הינם פרי דמיונה של המחברת.
  כל קשר בין עלילת הסיפור לבין אירועים שהתרחשו במציאות ו/או בין
  הדמויות הנזכרות בו לדמויות או אנשים חיים או מתים,הינו מקרי בהחלט.

הפוסט חוכמתה של אישה הופיע ראשון בעו"ד מור אנגל מזור

ממה שהצלחתי להבין בשיחה הקצרה והמהוססת,בעלה עזב את הבית והיא

לא מבינה מדוע ..

ובכלל,הוא לא מדבר הרבה,מעולם לא דיבר איתה.לא צעק,לא רטן.

כשביקשה הסבר להחלטה שהפתיעה אותה לגמרי אמר בקצרה שלא טוב לו

ושהוא צריך להתרחק כדי לחשוב.

הוא המשיך לקחת חלק פעיל בחיי המשפחה,טיפל בילדים כבעבר,לקח ,הביא,

קילח, הלביש, האכיל ,עשה קניות לבית.

אבל..

הקפיד להתרחק ממנה ומלפתוח בשיחה סביב עזיבתו.

והיא כל כך רצתה להבין – למה ? ועד מתי ? ומה יקרה ? ולמה הוא שותק ??

לפגישה הגיעו ביחד.בנסיעה באותו הרכב במשך שעה.

אבל גם במהלכה לא דיברו. לא עליהם. לא על הפרידה.

כשנכנסו ניתן היה לחוש את המתח באוויר.

היא התגלתה כצד הדומיננטי בזוגיות.

היא דיברה, פירטה את העובדות ואת הרגשות, גם את שלו ..

היא בכתה, היא לחשה, היא צעקה ובעיקר התלוננה על הגבר שישב לצידה.

כאב רב השתחרר ממנה,אך בעיקר בלט החשש. הפחד העמוק מהשינוי.

אי -הוודאות מרטה את עצביה.

ובכל הזמן הזה הוא שתק. הוא הקשיב בתשומת לב,אך לא הגיב.

לאחר שהרגישה שפרקה את המועקה ש"ישבה לה על הלב" היתה פנויה בכדי

לשמוע אותו,אבל הוא עדיין שתק.

וזה היה הרגע בו אני נכנסתי לתמונה ומילאתי את תפקידי.

לתדהמת האישה,הבעל החל לדבר.

בצורה שקטה ונעימה תיאר חיי נישואין בהם לא מצא שלווה ולא נחת,ויתרה

מכך- חש מושפל.

לא ארחיב בתיאור ורק אציין שבעקבות הפתיחות שגילה הבעל הבינה האישה

את תמונת המצב שהשתקפה מעיני בעלה.

היא הבינה כי טעתה והבינה את חלקה ביצירת המרחק.

ואז-בצורה בוגרת ואמיצה לא היססה ובו במקום- התנצלה.

והפעם- בכי של הקלה התערבב במילותיה.

למחרת צלצל הטלפון והיא היתה על הקו. התפלאתי.

קבענו להיפגש בעוד שבוע.

חששותיי ממשבר נוסף התבדו מייד.

"התקשרתי כדי להודות לך !" פתחה "אני יודעת שכבר אתמול אמרתי לך תודה

אבל את פשוט לא מבינה מה עשית. הוא לא היה מוכן לדבר איתי במשך שבע

שנים ואת בפגישה אחת גרמת לו להיפתח. את השיחה המשכנו גם בנסיעה

חזרה הביתה וגם אחר כך בערב, אחרי שהילדים נרדמו. זה היה ממש כאילו

פגשתי אדם חדש".

עכשיו היה זה תורי להודות לה,שנתנה בי אמון ואיפשרה לי לקחת חלק ולסייע

להם להתחבר מחדש.

הפוסט לוקח ת'זמן לקום וללכת הופיע ראשון בעו"ד מור אנגל מזור

בקול רועד ניסתה לומר לי כי היא לא רוצה להתגרש …

בעדינות ובסבלנות הקשבתי לשברי המילים הספוגות בדמעות שפרצו כבר

במשפט השני.

מבין השברים חילצתי את העובדות: נשואים 4 שנים, לפני הנישואין הוא היה

מקסים, מנסים להיכנס להריון כבר 4 שנים, עוברים טיפולים, כלום לא מצליח,

הוא לא מפסיק לקטר,להעיר ולפגוע בה כל-כך..

היא לא רוצה לעזוב , היא רוצה לנסות להסתדר איתו ,לדבר איתו ,להסביר לו שלא

טוב לה, שהוא משפיל אותה אבל הוא לא מקשיב – בכל פעם שהיא מתחילה

להעלות את הנושא או לשתף אותו ברגשותיה הוא מיד נסוג ותוקף חזרה,מפנה את

החיצים לכיוונה, גורם לה להרגיש שהיא לא בסדר.

ומה היא בסך הכל ביקשה ?? שיאהב אותה כמו שהבטיח,שיכבד אותה.

האם זה יותר מידי ? אז למה התחתן איתה בכלל ?

ומה המשמעות של כל זה ?

מה החשיבות של הקידושין אם היא מרגישה כמו סמרטוט רצפה ??

בזמן שהקשבתי לדבריה התנגנה לי בראש שורה משיר מוכר שכתב עופר בשן

המוכשר: " לכל הכלות מסתירים את העינייים, זוגות זוגות טובעים במבול "

ולא יכולתי שלא לחשוב :כמה נכון !!

משפט אחד שמצליח להגדיר במדוייק בעיה כאובה שצברה תאוצה בעשור האחרון.

אם בעבר ציפתה כל אישה להיות הכינור השני בבית, כפופה לרצונו של בעלה,

להיות לו לעזר, לשמור את כל כבודה פנימה הרי שכיום הציפיות הן שונות.

נשים מכל המיגזרים השכילו להבין שמעמדן שווה לזה של הגבר ובהתאם להבנה

המחודשת החלו לעמוד על דעתן ועל רצונן לקבל יחס מכבד.

לא עוד אישה על תקן עוזרת בית, מטפלת בילדים שנדרשת גם להיות רעיה אוהבת

וחייכנית תמיד נעדרת רצון חופשי,ובנוסף – מפרנסת שניה.

נשים דורשות ובצדק רב להשיב את כבודן הרמוס. והיא היתה אחת מהן.

כשנרגעה מעט ניסיתי לברר מהו בדיוק רצונה.

אומנם כבר בראשית שיחתנו קבעה נחרצות שאינה מעוניינת להתגרש ,אבל אם

המצב הוא כל כך בעייתי ופוגעני עבורה כפי שתיארה והיא אינה רואה כל אפשרות

לשינוי מצידו, להקשבה, להתחשבות בה וברגשותיה –

האם היא מעוניינת באמת להישאר נשואה לו ?

האם זהו האדם שהיא בוחרת שיהיה אבי ילדיה ??

(ולעצמי חשבתי – אולי העובדה שלא הצליחו להביא ילדים היא סימן ?!)

לדעתה,כפי שהסבירה לי, אם מישהו בעל סמכות ידבר איתו הוא עשוי להקשיב

ולהסכים לנסות לשנות את דרכו הפוגענית.

היא ביקשה שיקשיב לה ,שישמע את כאבה, וזאת ,הרגישה – לא תוכל לעשות

לבד, היא צריכה שיהיה נוכח מישהו נוסף שיתווך ביניהם ,שיאפשר להם למצוא

את הקו המחבר.

סוכם על פגישת גישור זוגי שלא למטרת גירושין אלא לשם עריכת הסכם לשלום

בית בו יפורטו כל ההסכמות אליהן יגיעו הצדדים באשר לדרך ניהול חייהם

המשותפים כזוג נשוי,הסכם שבבסיסו שמירה על כבוד הדדי.

הסכם שמקדש את החיבור ביניהם,את האיחוד המחודש שלהם,והפעם- ללא

טבעת אך עם מילה של כבוד.

הפוסט הרי את מקודשת לי ! באמת ?!? הופיע ראשון בעו"ד מור אנגל מזור