משמורת והסדרי ראיה

אחד הנושאים המרכזיים בתהליך גירושים הוא המשמורת.

כשהגירושים נערכים בבית משפט לענייני משפחה או בבית דין רבני, השופטים הם אלו שקובעים מי יהיה ההורה המשמורן, בהתאם לנסיבות ולגיל הילד.

"חזקת הגיל הרך" קובעת כי עד גיל 6, הילדים יגורו אצל האם, מתוך תפיסה שמבחינה רגשית והתפתחותית עדיף לילד לגור עם האם. בעידן המודרני והשוויוני בו נשים רבות מנהלות קריירה וגברים רבים מעוניינים במשמורת משותפת, תפיסה זו הולכת ומשתנה.

לאחר גיל 6 בית המשפט קובע מי יהיה ההורה המשמורן בהתייעצות עם אנשי מקצוע, הבודקים מי הוא ההורה שיוכל לדאוג לילדים טוב יותר מבחינה רגשית,התפתחותית ופיזית.

ילדים מעל גיל 10 יכולים להביע את רצונם עם מי מההורים ירצו לגור והשיקול הזה מתווסף ליתר השיקולים של בית המשפט. 

המשמורת יכולה להיות יחידנית– כלומר הילד יגור עם האב או האם וההורה השני ייפגש אתו במסגרת הסדרי ראיה שייקבעו מראש.
הסדרי הראייה כוללים מפגש פעמיים בשבוע עם סיום הלימודים ועד לשעות הערב (או עד למחרת בבוקר) וכל סוף שבוע שני. בנוסף יתקיימו מפגשים לסירוגין בחגים.

או משמורת משותפת – בה הילד מחלק את זמנו באופן שווה בין שני ההורים.

בתהליך הגישור, השליטה היא בידי ההורים שמגיעים להסכמה לגבי מי יהיה ההורה המשמורן, מה יהיו הסדרי הראייה, האם הם מעוניינים במשמורת משותפת וכו'.
התהליך מתמקד בטובת הילד,במחויבות כל צד לטיפול בו, ביכולת הכלכלית של כל הורה ובשיקולים נוספים.

בתהליך הגישור המגשר מנסח עם ההורים הסכם בו הם מגיעים להבנות: האם הם מעוניינים במשמורת יחידנית או משותפת ? במידה ויש הסדרי ראיה, איך הם יתנהלו ?

הגישור מתמקד בטובת הילד ומאפשר להורים לפעול בשיתוף פעולה, ללא יריבות, מתחים והאשמות.