משמורת משותפת = רווח כספי. האומנם ?

בעקבות שינוי המגמה מ"חזקת הגיל הרך" ומתן עדיפות לאם כמשמורנית יחידה לעבר אחריות הורית שווה וקביעת משמורת משותפת כביטוי עדכני של "טובת בילד" ומיצוב מעמדו של האב בחיי ילדיו פנו אבות וטענו, כי קביעת זמן הורות שווה או כמעט-שווה תוך חיובם במזונותיהם ההכרחיים של הקטינים באופן מלא גורם לפגיעה באב הנדרש להוצאות נוספות בזמן בו שוהים הילדים בחזקתו; הוצאות עבור אוכל, חשמל, מים, שכ"ד וכיוב"ז.

 

הטענות התחדדו כאשר במקרים לא מעטים היתה השתכרותה של האם שווה לזו של האב או אף עולה על הכנסתו.

לפיכך, נדרשו בתי המשפט לפסוק ולקבוע במקרים כאלה, כי יש להפחית מחיובו של האב במזונות.

ואולם, כוונתו הטובה של בית המשפט ושאיפתו לעשות משפט צדק התפרשה כ"נתיב מילוט" על ידי אבות מסויימים שחפצו להסיר מעליהם את נטל החיוב במזונות.

 

וכך החל מספר לא קטן של אבות להגיש תביעה למשמורת משותפת בעוד שבמהלך ניהול התביעה התברר שהאב כלל אינו מעורב ואף אינו חפץ להיות מעורב באופן משמעותי בחיי ילדיו ובטיפול בהם וכי הסיבה היחידה להגשת התביעה למשמורת משותפת (במקום קביעת משמורת יחידה לאם ומתן הסדרי ראיה לאב) היתה ניסיון להשגת רווח כספי בדוגמת "מתן פטור" (מלא או חלקי) מתשלום מזונות ולפיכך נדחו התביעות.

 

לכן, כאשר מוגשת תביעה למשמורת משותפת בוחנים בתי המשפט בכל מקרה אם התקיימו התנאים הבאים:

* מסוגלות הורית טובה דומה או שווה של שני ההורים

* רמה גבוהה של שיתוף פעולה בין ההורים וטיב התקשורת ביניהם

* רצון הילד

* מעורבות רבה של שני ההורים בחיי הילדים

* קיומו של קשר טוב ותקין בין שני ההורים לבין כל אחד מהילדים

* מגורי ההורים בסמיכות זה לזו, ותפיסת הילדים את שני הבתים כבתים מרכזיים בחייהם (כבוד השופט זגורי בתמ"ש (טב') 12148-08-10 ס.ג. נ' ע.ג.).

 

בתי המשפט לא הסתירו את מורת רוחם מחוסר תום הלב והשימוש הציני בהליך המשפטי לקבלת משמורת משותפת לשם הקטנת החיוב במזונות והביעו את חששם מהגשת תביעות לא כנות למשמורת משותפת שלא תשיג את טובת הילד.

 

כך הובאו הדברים בפסק דינה של כב' הש' י. וילנר ב-ב ע"מ (חיפה) 318/05 – פלוני נ' פלונית (2006) [פורסם בנבו] :  "שיעור ההפחתה במזונות האב במקרים של משמורת משותפת, ייעשה בכל מקרה ונסיבותיו תוך איזון ראוי בין מכלול הגורמים לרבות, גובה הכנסות שני ההורים; רמת החיים לה הורגלו הקטינים; צרכי הקטינים ועוד כהנה וכהנה.

 

ברי כי יש לבחון את היקף הפחתת דמי המזונות במקרים של משמורת משותפת, בצורה זהירה לבל תפגע טובת הקטינים.

 

אין להתעלם מכך שהפחתת שיעור המזונות, טומנת בחובה חשש כי משמורת משותפת תיחשב ל-"כדאית" יותר מבחינה כלכלית, ובכך יווצר תמריץ לפתיחת חזית סכסוך חדשה בין ההורים בעניין משמורת הילדים, כאשר האב יבקש משמורת משותפת מתוך מטרה להביא להפחתת דמי המזונות, ותוך שבלהט המאבק והסכסוך בין ההורים תשכח טובת הילדים.

לפיכך, על בתי המשפט לעמוד על המשמר ולוודא כי הסדר המשמורת המשותפת הוא כן ואמיתי ומיושם באורח המאפשר דאגה אמיתית לצורכי הקטינים, הן הרגשיים, הן הפיזיים, והן הכלכליים.

 

בהקשר זה, איני רואה דופי בכך כי הנטל הכלכלי הכולל המוטל על האב בהסדרי משמורת משותפת, יהיה גבוה יותר לעומת דמי המזונות המוטלים עליו בהסדר משמורת בלעדית אצל האם, וזאת כאשר משקללים את דמי המזונות עם ההוצאות בהן האב נושא באופן ישיר.

 

משמורת משותפת מתאימה במקרים בהם האב מוכן ומסוגל למעורבות גבוהה יותר בחיי ילדיו, מעורבות אשר הינה לטובתו של הקטין.

סביר בעיני כי מעורבות גדולה יותר בחיי הילדים תוביל אף למעורבות כלכלית גבוהה יותר".

 

עם זאת, אנו שומעים עדיין על ניסיונות סרק שכאלה, שהרי אף אחד לא רוצה  " לצאת
פראייר", נכון  ?

 

בוודאי !!

רק חבל שאותם אבות לא ערכו בדיקה מקדימה של היקף ההוצאות לו יידרשו בעת ניהול משמורת משותפת,שכן אז ודאי היו מגלים שבדרך זו לא יפחתו הוצאותיהם מחד (בייחוד אם רק יוקטנו המזונות ולא יבוטלו לחלוטין) ומאידך יקטן הזמן הפנוי לעבודה (מה שימנע את הגדלת ההכנסה או אף יגרום להקטנתה) ויקטן הזמן הפנוי למנוחה, לימודים או בילוי.

 

אז איפה הרווח ? ולמי ? ?

 

סבורני, כי ניתן לומר ברמה גבוהה של ביטחון שמי שלנגד עיניו שיקולים כספיים בלבד לא בטוח כלל וכלל שיראה רווח בהקטנת החיוב במזונות בשל ניהול משמורת משותפת.

אבל, מי שמבין שלזמן המשותף עם הילד ולמעורבות האמיתית והמשפיעה על חיי הילד אין תחליף וכי זהו התגמול האמיתי הוא יהיה זה שירוויח בסופו של יום.