ומה בשבילכם?

שנים רבות זה היה הנוהג המקובל – בעת פרידת בני זוג  פסקו בתי המשפט על משמורת
יחידה לאם עם קביעת הסדרי ראיה לאב.

 

לרוב, גם לא נשמעו תלונות מצד האבות על "הסידור" שהיה בהיבט הפסיכולוגי תואם את
טובת הילדים ובייחוד את אלו הרכים בשנים ובהיבט החברתי תאם את הנורמה ששררה
לפיה האם היא שטיפלה רוב שעות היום בילדים בעוד האב היה עובד שעות ארוכות.  

 

זה היה נוח ומתאים.

 

אבל, עם השנים נשמעו קולות אחרים,שטענו כי טובת הילד היא דווקא זמן שווה עם
שני ההורים.

 

גם בהיבט החברתי היתה לכך תמיכה עם התקדמות הנשים לתחומי עיסוק החוצים את
כל המגוון העיסקי, מה שכמובן השפיע על שעות העבודה של האישה והדרישה לחלוקת
הטיפול בילדים לשני ההורים באופן השונה מהנהוג והמקובל.

 

בתי המשפט ,כמשקפים ומעצבים את המדיניות החברתית והמשפטית נדרשו להתאים
את פסיקותיהם לרוח הזמן.

 

המעבר מ"חזקת הגיל הרך" לאחריות הורית שווה כביטוי עדכני של "טובת הילד" 

 

 

דוגמא לכך ניתן למצוא בדברי כבוד השופט יהורם שקד בתמ"ש 8309-06-11,
בפסק דינו מיום 9/2/12 (פורסם בדינים משפחה 2012 (20) 770 ) המשקפים
את המגמה הרווחת כיום ביחס למשמורת:

" כבר בפתח הדברים מבקש אני להודיע כי אין בדעתי ליתן כל חשיבות לחזקת הגיל
הרך….עם כל הכבוד, על בית המשפט לבחון אך ורק את טובתה של הילדה,ולא יעלה
על הדעת כי בית המשפט ימסור משמורת לאם רק משום חזקת הגיל הרך.

 

המציאות בה מתפקדת המשפחה הישראלית בשנות האלפיים אינה עולה עוד בקנה
אחד עם המציאות, שבמסגרתה גובשה הדוקטרינה של חזקת הגיל הרך.

 

המצב המשפטי המשתקף מסעיף 25 לחוק הכשרות והאפוטרופסות,התשכ"ב-1962
(להלן:"החוק"), הדן בחזקת הגיל הרך ומעניק עדיפות לאם כמשמורנית, אינו משקף עוד
את התיאוריות החברתיות והפסיכולוגיות העכשוויות הנוגעות לענייני משמורת בסכסוכי
גירושין,המבטאות נאמנה את צורכיהם וטובתם של הילדים החיים במציאות פלורליסטית
שונה מאוד מן המציאות,שלאורה גובשה דוקטרינה זו.

 

בספרו, 'פרשנות במשפט', ביטא כבוד הנשיא ברק את האופן בו יש לבחון הוראות חוק
בכל עת ועת, באומרו:

 

"כל חוק הוא 'חוק חי', וחזקה על כל חוק שיש להפעילו באופן שישתלב ויקדם את המציאות
המודרנית…  המטרות החברתיות שאותן יש להגשים הן המטרות החברתיות של ההווה
והעתיד, לא של העבר, וזכויות אדם יוגשמו כפי היקפן ועל פי הבנתנו אותן היום ולא בעבר"
(שם, כרך ב', פרשנות חקיקה 85 (1993)).

במשפט קטינים, מן המפורסמות שעקרון טובת הילד הינו העיקר ומפניו ייסוגו כל יתר
העקרונות. קיים חשש מובנה כי אם וככל שבית המשפט יטה ליתן חשיבות כלשהי לחזקת
הגיל הרך, עלול הדבר לפגוע בטובתו של הילד הספציפי.

לא דיון עקרוני לנו או דיון שאמור להיות מושא למחקרים משפטיים ולא לנו לקבוע מסמרות
בשאלת טובתם של כל הילדים, אלא דיון בשאלת משמורתו של הילד, קרי: דיון פרטני בשאלת
משמורתו של הילד הספציפי שעניינו הובא לפתחו של בית המשפט".

 

"לפיכך, על בית המשפט לזנוח דעות קדומות והלכי רוח, שייתכן והיו מתאימים לשנים עברו,
ולהתמקד בשאלה היחידה העומדת על הפרק – מהי טובתה של הקטינה דא עסקינן ? האם 
תהא זו טובתה להיות במשמורתה ובהשגחתה העיקרית של אימה או, שמא, אצל אביה או
אולי טובתה היא להיות במשמורת משותפת אצל שני הוריה".

 

דמותו של האב כיום

 

 

גם בסוגיית מעורבות האב בחיי הילדים הביע בית המשפט דעתו ביחס למצב נכון להיום.

 

בתמ"ש (ת"א) 87471/00 פלוני (קטין) נ' פלוני (פורסם בנבו),הובאה סקירה רחבה על
חשיבות דמותו של האב בחיי ילדיו, תוך מתן דוגמאות לשלל אירועים בחייו של קטין,
מילדותו ועד לבגרותו.

 

מסקנות המחקרים שהובאו בפסק הדין הינן חד משמעיות והן תומכות בקיומו של קשר תקין
ורציף בין האב לבין ילדיו, לאמור:

 

"השפעת דמות האב על חיי-הקטין – משכילים אותנו אותם מחקרים – רבת-משמעות היא.
מדובר בהשפעה רחבה, שזרועותיה חובקות תחומים שונים ומגוונים, מתמתחות ומגיעות
מרגע הולדתו של הצאצא עד קצה-חייו ואפילו נוגעות בעתיד ילדיו, יוצאי חלציו שטרם באו
לעולם. המחקרים בהם מדובר ובהם עוד נדון הרבו לבחון את ההשפעה שיש לדמות האב
על חיי הזכרים במשפחה דווקא…" (שם, עמ' 866).

 

ובהמשך:

"ילדים אשר אין דמות אב בחייהם עשויים לפתח סימפטומים שונים המעידים על קשיים
נפשיים, כגמגום, הרטבה, סיוטי-לילה, עוינות-יתר כלפי מבוגרים ועוד. מדובר בבעיות
פסיכולוגיות שלובשות ופושטות צורות שונות ומשונות, אבל בסיסן אחד." (שם, עמ' 869).  

 

 "עולה מהמפורט לעיל כי קיומה או אי-קיומה של דמות אב בחיי-הקטין, מיום היוולדו ,
עשוי להוות עבור הקטין "קרש-קפיצה" לחיים עצמם, מיום לידתו ועד היותו הוא בעצמו
הורה. קיומה של דמות האב עשוי להוות תומך ומגן, בדיוק כשם שאי-קיומה עלול להוביל
את הקטין אל פי תהום ופחת."

 

 

האמנה בדבר זכויות הילד 1989 (כתבי אמנה 1038 כרך 31,עמ' 221) עליה חתומה גם
מדינת ישראל מכירה בחשיבות הקשר של ילד עם שני הוריו.

 

למעשה, כבר ב-בעמ (ת"א) 1125/99 ד.ל. נ' כ.ז. (פורסם בנבו) התייחס כב' השופט חיים
פורת לחשיבות האב בחיי בנו הרך:

 

"חשיבות הקשר של הילד עם שני הוריו גובר, במיוחד עת מדובר בילד רך בשנים.
ילדים רכים מאבדים רגשות כלפי אנשים שאינם רואים בתדירות ותכיפות ומפתחים
כלפיהם תחושת זרות וניכור. הדבר נובע מן הקושי בתפיסת הזמן של הילד.הוא אינו
מבין את המשמעות של משך היעדרות ההורה השני.

 

 בגיל רך יש חשיבות רבה לשמירת הקשר ההדוק עם האם והאב כאחד.

הגישה הרווחת כיום, מכירה אף במרכזיות האב ובחשיבותו בחיי הילדים בגיל הרך.

בעבר תפיסת העולם השכיחה של האב במערכת החברתית משפטית ואף בקרב בני
המשפחה עצמם היתה של אב מפרנס ולא של הורה העוסק בגידול הילדים הרכים.

לעומתו,הובלטה חשיבותה המרכזית והבלעדית של האם.

דפוס זה אינו בלעדי עוד.

שינויים חברתיים ואידיאולוגיים הבליטו עד כמה הוזנח מקום האב בניתוח ההליכים
העוברים על המשפחה, ועד כמה מכירים כיום במרכזיות האב וחשיבותו לילד במיוחד
בגיל הרך…"  (סעיף 8 לפסק הדין).

 

 

אז מה היא בעצם "טובת הילד" ?

 

 

על כך עמדה כבוד השופטת סביונה רוטלוי  ב-בע"מ 1034/01 פלוני נ' אלמוני,
דינים מחוזי 2002 (3) 537 :

 

"כבר הודגש ע"י הרכב ביהמ"ש המחוזי בת"א שבו נטלתי חלק לא אחת ,כי
הזכות של ילדים לקשר עם שני ההורים הינה זכות בסיסית של קטינים המודגשת
גם באמנה בדבר זכויות הילד …

 ואוסיף על כך כי במקביל לזכות זו של ילדים, מוטלת אחריות על ההורים לקיומו
של קשר זה עם ההורה האחר, שכן אי קיום הקשר לא רק שפוגעת היא בעקרון
טובת הילד, שהוא העקרון השולט בכל החלטה הקשורה בקטינים.."(עמ' 26 לפסה"ד). 

 

 

ואתם – כבר החלטתם מה תרצו ?

 

מכל האמור לעיל ברור ומובן,כי המערכת החברתית ובעקבותיה גם המערכת המשפטית
עברו שינוי תפיסה ומעבר מ"חזקת הגיל הרך" ומתן עדיפות לאם כמשמורנית יחידה
לאחריות הורית-שווה והעדפת משמורת משותפת או זמן הורות שווה.

 

זוהי כמובן המגמה,אבל מכיוון שכל משפחה מתנהלת על בסיס נסיבות שונה הרי שלא
ניתן לקבוע חד-משמעית כי מהיום והלאה ייקבעו בתי המשפט כי רק משמורת משותפת
היא המתאימה.

 

לעיתים, בשל גיל הקטין תהא עדיפות לזמן הורות רב יותר לאם למשך תקופה מסויימת.
במקרים אחרים, הבחירה בהורות משותפת היא בלתי ישימה מעשית.

 

עם זאת,יש לזכור כי זכות הילדים היא למעורבות שני ההורים בחייהם באופן משמעותי.

 

 

הורים המעוניינים לקבוע את ההסדר הנכון והמתאים עבור ילדיהם על כל דקויותיו ללא
התערבות גורמים חיצוניים (עובדים סוציאליים,עורכי דין,שופטים,דיינים) עשויים לגלות
כי הליך של גישור לגירושין הוא ההליך במסגרתו באפשרותם להעלות לדיון מפורט
ונינוח את צרכי הילדים וכן את רצונותיהם וצרכיהם כהורים ולמצוא במשותף הסדר
ה – "תפור על פי מידותיהם".